סדנת קיץ בנושא "הליכות" בהרווארד, קיימבריג

 

 

 

 

פרטי הסדנה: https://execed.gsd.harvard.edu/walkable-city

מנחים:

ג'ף ספק, מחבר הספר "WALKABLE CITY" ומתכנן עירוני בעשרות ערים בארצות הברית והעולם.

ניתן לראות רשימה של סרטונים שלו. הנה הרצאה ב-TED

ג'ורג' פרואקיס, אדריכל העיר סומרויל, MA, ארצות הברית

ניתן לראות סרטונים שלו. הנה הרצאה ב-TED

 

הקדמה

ב-30 השנים האחרונות בארה"ב קורה שינוי משמעותי בתחום התכנון העירוני ובעיקר על ידי תנועת ה-NEW URBANISM שפנה לתכנון העיר והעיירה ה'קלאסית'/ה'מסורתית' עם האדם וצרכיו ונוחיותו במרכז, ופחות קונספטים צורניים או עיצוביים, כאשר התכנון מבוסס על תכנון הליך, עירוב שימושים ויצירת רחוב מוצלח – כמו העיר ה'קלאסית' – ומתעסק הרבה בבדיקות וחיפוש של חוקיות ומחקרים בנושא התכנון עם הגישה שמקומות טובים ומוצלחים ואפילו 'יפים' נוצרים מחוקיות שניתן למדוד ולייצר ולא נושא של 'טעם וריח'.

אחד האבות של התנועה הוא אנדרס דואני (משרדו DPZ). הוא כתב ביחד עם ג'ף ספק ואליזבת פלטר זיברג את הספר SUBURBAN NATION (2000), שהפך לבסיסי במחשבה אמריקנית על תכנון עירוני בת זמנינו, שבין היתר מסכם את כל הקשת של תוצאות השליליות והקשות של תכנון פרוורי.

הם, ועוד מתכננים עם מחשבות דומות, הקימו ב-1993 את הקונגרס לעירוניות החדשה  CNU(CONGRESS FOR NEW URBANISM) שהפך לתנועה מובילה בתכנון העירוני בארצות הברית. אחד הכלים המכרזים של העירוניות חדשה הוא 'חתך אורך' של אזורי תכנון אנושיים שונים - בין טבע למרכז עירוני - שנקרא "TRANSECT". הגישה הזאת בעצם מייצרת "תב"ע צורנית" (FORM BASED CODE) שמתייחסת לאופי וצורת המקום ופחות לייעודים ושימושים. כך לדוגמה יש 'תקן מומלץ' שונה לכל אזור ביחס לגובה מבנים, מרחקים, טיפולוגיות, סוג כבישים ותנועה, סוגי ורוחבי מדרכות, תאורה וכו'. ואפשר לחשוב על זה עד לסוג בגד שאנשים לובשים או איזה כלב מתאים לאיזה אזור. הרעיון הוא שאין "תקן" מתאים לכל התכנונים ובונים בית וצומת ורחוב מאוד שונה באזור T6 ובאזור T3.

 

 

עד כמה שהבנתי היום הרבה מתכננים משפיעים בארצות הברית הם חברים ב CNU, כמו גם שני המרצים בקורס. מעבר להליכות הם דוגלים בתכנון עבור אופניים ותחבורה ציבורית, בתכנון שאנשים רוצים להיות בו, ברחובות עם חזית רציף עם פתחים עבור אנשים, רחובות פעילים, בעירוב שימושים, בשיתוף ציבור (בתהליך התכנון ולא אחר כך) ועוד.

 

 

הסדנה

"הליכות" במבט ראשון אולי נשמע 'נחמד' ונושא די מוגדר וקטן יחסית על איך לשפר אפשרות ללכת בעיר,

אך אם בודקים לעומק, אפשר למצוא שהליכות היא מסמן חזק מאוד של עירוניות טובה ומוצלחת. כי הליכות טובה לא קורית אם יש לנו מדרכה רחבה והגנת צל. הליכות טובה דורשת תכנון נכון בכל הספקטרום מייעודי קרקע, דרך תכנון תנועתי עד לחתכי רחוב ועוד.

ולהפך, מצב של חוסר הליכות של מקום – כאשר הוא מתוכנן כמעט לגמרי עבור רכב פרטי, זה סממן חזק מאוד עבור פרוור ואנטי-עירוניות.

 

הליכות טובה ואיכותית קיימת בעיר ה"קלאסית", כאשר יש שלל פרמטרים שעושים מקום הליך. גם אם יש מקום מאוד נוח ופתוח ורחב ומוצל ועוד, צריך לדוגמה גם "סיבה ללכת" – דבר שישר מקשר לעירוב שימושים.

צריך גם "הליכה מעניינת" – דבר שמקשר לתכנון חזיתות 'אנושיות' של הרחוב. צריך גם אפשרות ל"מפגש עם בני אנוש אחרים" – דבר שמקשר לצפיפות. דוגמא נוספת היא הצורך  ב"הרגשה של בטיחות" וזה לא קורה ליד כביש עם 70 קמ"ש ושלושה נתיבים – דבר שקשור לתכנון תנועתי וכו'.

בתכנון הפרוורי כל הפרמטרים האלה נפגעים ברמות שונות: שם מייצרים סביבה של אזורים גדולים עם שימושים חד גוניים (אזורים שרק גרים בהם / אזורים שרק עובדים בהם / אזורים שרק קונים בהם וכו'), מרחקים גדולים, שטחים פתוחים רבים והתכנון עם הרכב הפרטי במרכז וכו'.

זה כמובן רק הבסיס ובספר של ג'ף יש פירוט לכל הנושאים האלה שהוא קורא עם קריצה קטנה "General Theory of Walkability".

 

 

 

במהלך הקורס קיבלנו ספר מודפס של דו"ח הליכות עבור העיר טולסה בארצות הברית ולמדנו דגשים איך מכינים דו"ח כזה. דו"ח כזה תוצר משולב של מתכנן עירוני ומהנדס תנועה. הדו"ח בודק את כל ספירות התנועה בעיר, את כל כיווני התנועה בעיר, את כל רוחב הנתיבים העיר, כל הרמזורים בעיר, את התחבורה ציבורית בעיר, את כל שבילי אופניים והחזיתות בעיר, את כל התכנונים בעיר, את כל התיקון תשתיות מתוכננים בעיר ועוד הרבה יותר ומייצר הצעה כוללנית ושלבית לפיתוח של העיר עם דגש על ההשקעה הקטנה ומהירה ביחס לתוצאה ונותן המלצות לכל רחוב ורחוב בעיר, גם בנושא מיקום מבנים חדשים, הנחיות תב"ע צורנית, מיקום שבילי אופניים, מיקום חניות ועוד.

 

 

 

 

אחרי שבבדיקות מזהים היכן לדוגמה יש נתיבים בעיר שלא נדרשים לפי ספירות תנועה ומשנים אותן לשבילי אופניים או לחניות ללא שום שינוי פיזי במקום, אלא בלבד על ידי צביעה חדשה. וזה מכיוון שניתן באותו תקציב שניתן "לבנות רחוב מחדש לצבוע עיר מחדש". הצביעה מייצרת ללא שינוי אבני שפה או אספלט במהירות סביבה מאוד שונה, עם רוחב נתיבים שלא מזמינים למהירות מופרזת, עם שבילי אופניים מוגנים על ידי שורת חניות במקביל ועוד. ואז – כל פעם שהעיר גם ככה עושה חידוש תשתיות היא מבצעת את הצביעה בתור אבני שפה, בטונים, ריצופים, עצי רחוב ועוד. מה שעוד טוב בגישה הזו: אם צבעו רחוב מסוים בצורה שגורמת לבעיות, אז ניתן בקלות לתקן.

דוגמה:

 

 

 

 

הדו"ח נותן לעיר מעין "תכנית אב" על ידי מומחים שרואים את 'כל התמונה' מבוסס על הקיים במינימום השקעה שמאוד משנה את ההליכות ואווירה בעיר. לדוגמה, לא מכניסים שביל אופניים לכל מקום שניתן.

 

בלינק של הדו"ח שנתתי למעלה אפשר לקרוא הרבה פרקים על הרקע התאורטי של הנושאים.

 

בסיור הייתה ההרצאה של כחצי יום על ידי ג'ורג' (אדריכל העיר SOMMERVILLE) שנכנס אתנו לכל הפרטים של יישום – מסדנאות תכנון עם תושבים עד לבעיות של יזמים ומה כן הצליחו ומה פחות. ההרצאה גם התייחסה בצורה יותר כללית ונושאים ודוגמאות ספציפיות על העיר SOMMERVILLE.

 

 

בנוסף היו גם שני סיורים:

סיור אחד בבוסטון שהיה עם דגש על תכנון עירוני מסורתי של אמריקה.

מי היה אומר שהרחובות האלה בארצות הברית?

 

 

 

 

 

סיור נוסף לפרויקט חדש בתכנון 'פרוורי' לכיוון 'עירוניות קלאסית'. – מבנים מחוברים (ולא קוביה באמצע מגרש), חזיתות רחוב וכו'.

 

 

 

 

 

 

 

אבל הסיור המשמעותי ביותר היה ב-ASSEMBLY LINE, SOMMERVILLE.

העיר SOMMERVILLE (קרוב לCAMBRDIGE, MA) עם אדריכל העיר הNEW URBANIST- שלה (הוא טוען שהתושבים יותר 'פרוגרסיביים' ממנו) מיישם בה את העקרונות של שיתוף ציבור בתכנון (לא 'עדכון ציבור' אחרי תכנון), תכנון תחבורה ציבורית (הם בונים קו רכבת חדשה לעיר), עירוב שימושים, שבילי אופניים וכו'.

פרויקט הדגל כרגע הוא אזור תעשיה שעבר שתכנון לגמרי עם תכנון עירוני ישן-חדש: לפי עקרונות תכנון עירוני מסורתי, באמצעים ומוגבלויות של היום. התוצאה רחוב באמת פעיל (למרות שרוב הפרויקט עוד בכלל לא נגמר ומאוכלס) עם חזיתות מסחריים ומגורים מעל, עם חזית רחוב אמתי, ומאמץ לייצר חזיתות של "בניינים צרים שונים" במקום חזית אחד המשכי וחד גוני, עם תחנת רכבת קרובה, עם מגדל מסחרי עם מסעדות רחוב בקומת הקרקע ומעבר ציבורי רחב כו'. יש במתחם מעל 5000 יחידות מגורים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

חלק מהסיור האחרון היה סיור באתר תכנון.

 

 

 

בחזרה בהרווארד חילקו את הסטודנטים לארבע צוותי תכנון ובתוך כמה שעות ייצרנו תכנון עם דיון, סקיצות, והצגה לשער הסדנה שכמובן בתכנון היינו צריכים להשתמש בכלים החדשים שלמדנו אליהם. לפני זה עוד קצת למדנו על תכנון רחוב מבחינת כיוון, VISTA, תנועה וכו'.

 

בסה"כ חזרתי עם תקווה שגם בארץ נגיע בעוד לא הרבה שנים למצב שתכנון עירוני מתחשב יותר בתקנים שנבדקו על ידי 'ניסוי וטעיה' במהלך המאות, מוציאים את הרכב הפרטי מהמרכז של התכנון ומחזירים לשם את האדם בסביבתו ומוצאים שיתוף ונוהל תכנון חדש בין מהנדסי תנועה למתכנני ערים, כי תכנון הרחובות הם ה'עצמות של העיר' (כפי שג'ף נוהג להגיד), מתכנן עירוני תמיד קודם קבע את רשת הדרכים של העיר/שכונה וחישב ברוחבם מול גובה החזיתות, במרחקים בין צמתים ומעברים, ברוחב נתיבים שהם משפיעים ישיר למהירות הנסיעה ובזה גם לתאונות הדרכים. ועוד.

 

בתקופת של המודרניזם הצעיר היה נהוג 'להציא את העיר מחדש', 'לזרוק מהחלון את המסורות המאובקות ואפורות ולייצר עיר עם אזורים גדולים 'מסודרים' לפי ייעודים ותכניות שמדגישים מחשבה אטרקטיבית ואמנותית עם הרבה 'מגדל בפארק' שהפך מהר גם ל'מגדל בפארקינג'. היום נראה שחשוב לאזן את את הגישות האלה וכן לבדוק איך מסורתית עיר פעילה ומוצלחת תוכננה, למה משהו 'עובד' ולמה לא - כי לפחות נראה שרוב המקומות המוצלחים, האהובים והפעילים בארץ נבנו לפני קום המדינה. למה שנעשה את זה לעצמנו? בואו נבדוק ונתכנן סביבה מוצלחת.

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

Featured Posts

דרכה של ישראל לשגשוג כלכלי וחברתי

April 3, 2018

1/1
Please reload

Recent Posts

November 13, 2018

February 22, 2018

January 9, 2018

December 24, 2017

Please reload

Archive