הקשר בין מרחב עירוני לזנות

אמנם הזנות איננה פשע, אך הזונה נענשת באמצעות המיקום שלה במרחב הציבורי. 

התבוננות על הסוגיה דרך מאמר ישראלי וסדרת טלוויזיה אמריקאית

 

"זה עולם מפחיד מותק, הפכפך. נערה עשויה לשבור זרוע או להידקר. הכרתי בחורה, היא חשבה שתוכל להסתדר לבד, והשקו אותה בחומר לפתיחת סתימות", מסביר סרסור לזונה בפרק הראשון של הסדרה "The deuce", שקרויה על שם מקטע הרחוב ששימש בעבר כרובע חלונות אדומים בניו יורק. המקום שבו עובדת הזונה (ממין זכר או נקבה) יקבע במידה רבה את סוג ועוצמת האלימות שתחווה, מידת הסכנה בה תהיה מצויה ואמצעי ההגנה שיעמדו לרשותה. כך, באופן עקיף, לכל פרויקט התחדשות עירונית או דיון בוועדה המקומית עשויות להיות השלכות בתחום שאולי לא חשבנו עליו.

לסדרה, שמתארת את התפתחות תעשיית הפורנו בניו יורק בשנות ה-70', הגעתי במקרה, כמה ימים אחרי שקראתי בספר "תמרורות" את מאמרה של הדס צור "זירת הזנות בתל ברוך – מרחב של מוסר חלופי בשולי העיר ה'נקיה'". המאמר שופך אור על הסדרה, ושניהם יחד יוצרים זווית התבוננות מרעננת (ומדכאת) על העיר דרך התושבים חסרי הפנים שלה: החל בזונות ובלקוחותיהן, דרך הסרסורים, הברמנים והשוטרים שמהווים תת קהילה עירונית סמויה מן מהעין.

 

"הניהול המרחבי של הזנות בעיר משקף את הפוליטיקה העירונית", מציינת צור במאמרה. כך, המשטרה והעירייה הן שותפות סמויות וגלויות להחלטה על אזור הזנות בעיר והמדיניות כלפיו. אילו אוכלוסיות ואזורים יזכו להגנה ואילו יופקרו, וכן מי נחשב לפושע. כפי שמתואר במאמר ובסדרה, לא פעם הזונות נחשבות כאיום בעוד שהלקוחות והסרסורים מקבלים יחס אוהד וסלחני. כל המשתתפים יוצרים מעין מרחב מוסרי מקביל, בעל שעות פעילות ייחודיות, נורמות מקובלות וקשר שתיקה המאפשר לכל השחקנים להחזיק גם בזהות נורמטיבית. או כמו שסי-סי הסרסור מנסח זאת רגע לפני עלות השחר "עוד לקוח אחד לכל אחת בנות, לפני שהשמש תתפוס אותנו".

 

בדומה לניו יורק באותה התקופה, גם בישראל בשנות ה-60' וה-70' התנהלה הזנות ברחובות מרכזיים בתל אביב. נוכחותה בלטה באזור שנותר מתפקד, סואן ואמיד בשעה שהגירה שלילית וסטריאוטיפים שליליים אפיינו את העיר. "הזונות הפכו סמל לריקבון ולאי-סדר העירוני, מעין ביטוי ממשי לאובדן דרכה של העיר וצביונה התרבותי". בעוד שהגברים ואחריותם ל"זיהום המרחב" נותרו שקופים, הוחלט להרחיק את הזונות מרחובות מרכז העיר לתל ברוך. צור מתייחסת בהערותיה לישיבת מועצת העיר תל אביב בה נידונו אצטדיון בלומפילד ביפו וחוף תל ברוך כחלופות לזירת הזנות העירונית. החוף ענה על הצורך, בהיותו אזור מבודד דיו ורחוק מעיני הציבור, אך סמוך לכביש ראשי ונגיש יחסית.

 

בזמן שהשוטרים השיגו שליטה רחבה יותר במתרחש, היו אלה הזונות ששילמו את המחיר. הרעת התנאים התבטאה במעבר לאזור הררי ומרוחק, ללא תאורה, שירותים, מחסה או "עיניים ברחוב" שאפיינו את העבודה בעיר. בחסות החשיכה מקרי האלימות, האונס והשוד התרבו והפכו חמורים יותר, ולעיתים כך מצאו זונות את מותן. מעמדן, ביטחונן האישי וערכן העצמי נפגעו בעוד שהתעשייה עצמה נותרה בעינה. היא אף הוגדרה מחדש במרחב לא שיפוטי ודיסקרטי, שכלל כעת גם קהל צופים מציצנים ומוכרי בירות וגלידות.

 

מאז שנות ה-70' לבשה ופשטה הזנות צורות רבות (כן, הא?). על אף שמוסריותה מוטלת בספק, פעמים רבות קל להתעלם מקיומה. דחיקתה לשוליים העירוניים ועצם פעילותה בשעות החשיכה מרחיקים אותה מהציבור, אך בעיני חשוב שמשרתי הציבור לא יסירו אחריותם ממנה. ראשית במודעות לתופעה והיקפיה, בהמשך בהבנת יחסי הכוחות והאינטרסים וכלה במעורבות במדיניות שתטיב עם כלל תושבי הרשות, ובפרט עם החלשים והפגיעים ביותר המתגוררים ועובדים בה.

 

**************************************************************************************************************

אם הגעתם עד לכאן, יתכן שתשמחו לקחת חלק במפגשישי בנושא רשויות מקומיות ומגדר שיתקיים ב-13.4 בחולון. פרטים נוספים בפייסבוק!

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

Featured Posts

דרכה של ישראל לשגשוג כלכלי וחברתי

April 3, 2018

1/1
Please reload

Recent Posts

November 13, 2018

February 22, 2018

January 9, 2018

December 24, 2017

Please reload

Archive
Please reload

Search By Tags